סין בקבוצה מאורגנת 09.2000 חלק שלישי (נכים)

שבת 9.9.2000

בהמשך בקרנו ברובע העתיק, ב -"גטו" – בו רוכזו הפליטים היהודים במלחמת
העולם השנייה. יש בו אנדרטה ונבקר במבנה בו שכן בעבר
בית הכנסת "אוהל משה" ומשמש כיום כמוזיאון בית הכנסת בשיפוץ
לאחר שנתקבלה תרומה גדולה לכך. לצערי לא יכולנו להכנס עקב
השטח הלא נגיש למקום.

אנדרטת זיכרון

אנדרטת זכרון

השקפנו מה"בונד" על מגדל הטלביזיה שהוא השלישי בגובהו בעולם
(410 מטרים).
בחלקו העליון מסעדה. שמאחוריו מסתתרים מלונות מפוארים ועוד.

אנדרטת זיכרון

אנדרטת זיכרון
המפרץ מהבונד
המפרץ מהבונד

הגלובוסים מצד השני של המפרץ

מהבונדס

ספינות מסחר במפרץ הענקי
גשר

גשר המיתרים

הגשר

מטאטאים

מטאטאים רחובות

בניין פפסי

מגדל תצפית




עולים לתצפית ממלון הילטון


מגדל הטלוויזיה


ביקור במוזיאון ההיסטורי הסיני בשאנגחאי, המכיל אוסף מרהיב של פריטי אמנות
וארכיאולוגיה סיניים. ממש מרשים. במוזיאון אוסף ענקי של נעלים שנהגו הנשים
ללבוש לאחר שהאמהות גלגלו את אצבעותיהן למקשה אחת כדי שרגליהן תהינה
קטנות ותמצאנה חן בעיני הקיסרים. הסבל מהמעשה היה נוראי. הנעלים נתפרו
ביד והיו עשויות בד רך כדי למנוע פציעה או לחץ. מזעזע לראות. כמו גם במקום
כרכרות אפריונים ששמשו את הקיסרים ומוצגים רבים אחרים.

יום ראשון

ביקור במקדש בודהא העשוי ירקן (ג`ייד בלעז) כמו גם את בודהא השוכב.
זה נמצא ממערב למקדש העננים התכולים. הוא מפורסם בזכות הימצאות
פסל ענק עשוי נחושת של בודהה השוכב הנמצא בין כתליו. הפסל שוקל 54
טונות וגובהו למעלה מחמישה מטרים!. מקדש שמונה המקומות הגדולים
Ba da chu הינו מקדש מדרום לגבעות המבושמות. במתחם שלו שמונה
מקדשים בגבהים שונים. חלקם נהרסו ונפגעו במרוצת השנים, אך מומלץ
לבקר בהם בכל זאת.

ההגעה למקדש מחייבת עליה של שתים עד שלוש מדרגות, ממש לא בעיה.
אבל שווה ביותר. מדהים לראות את היצירתיות והאומנות.

עזבנו את סוגו ונסענו ל-האנגז`ו (HANGZHOU) , בפי מרקו פולו העיר היפה
והזוהרת. עיר נוספת באותו מחוז. ביקרנו במנזר לינג יין וב"אגם המערבי".
אגם אשר שטות בו סירות וגשר גדול מעליו. מדהים לראות את סירות הסינים
ששטים בהמוניהם במיומנות על הנהר. חלקם עם משוט אחד חלקם בסירות
ממונעות כאשר האדים שעל פני האדמה משווים למקום אווירה קסומה ומסתורית.
בקרנו במקדש "מפלט הנשמות" ובגן הלוטוס הנגיש ברובו. ביקרנו בבית
שהיה בשעתו ביתו של מאו טסה טונג. ראינו את חדרו וחדרים מפוארים נוספים.
בבקר טיילנו בפארק לראות כיצד סינים עושים התעמלות לקול צלילי מוסיקה.
פגשנו בפארק אנשים אשר מנגנים להנאתם על כלי נגינה שונים. בקרנו גם בגן
הדגים ומפרץ הפרחים. כמו כן בגן הבוטני המרשים שיש במקום. בשעת אחר
הצהריים עזבנו בטיסה את האנגז`ו וטסנו לגווילין, העיר היפה ביותר בסין לדעתי.
מהמטוס רואים ביום בהיר את טרסות האורז, השדות המעובדים הנהרות
ההרים ועוד. למלון הגענו בשעת ערב.

יום שני

בבוקר מקדם את פנינו קונצרט בוקר מנוגן ע"י חמישייה מצוינת, עוד לפני
ארוחת הבוקר. מרגש. כ- תשעה מליון בני אדם מבקרים בגווילין מידי שנה.
בדרכינו אל הספינה, אנחנו עוברים כפרים של תושבי המקום, בתי המגורים
בחלקם על כלונסאות במים. מסביב בריכות עם לוטוס או מאכלי ים. לאחר
נסיעה קצרה יחסית הגענו אל הנמל ממנו יוצאות הספינות לשיט על הנהר.

גווילין יאנגשו וחבל גווילין

מעט מידע על המקום. ממצאים גיאולוגים שנערכו במקום מצביעים כי אזור גווילין
היה בעבר מתחת לפני הים. כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות התרומם קרום
כדור הארץ ונחשף לתהליכי בליה ובמיוחד לחומצות מי הגשם. בתהליך זה נוצר
הנוף הידוע בשם "קארסט" המתאפיין ביער מרהיב של צוקים ועמודי אבן מוזרים,
מחודדים, משוננים, מחוררים, ובנוף "מראה" מתחת לפני הקרקע: מערות נטיפים
וזקיפים, פירים, נקרות, ונהרות ואגמים תת קרקעיים. התאווה הסינית למיון, הגדרה,
ומתן שמות הוסיפה לצורות המוזרות גם שמות מסולסלים: "גבעת חדק הפיל",
גבעת "המשי הנערם", "האיש הזקן" ועוד.






יצאנו לשייט על נהר לי הקסום שתמונות ממנו מפורסמות בכל העולם.
בגלל שפל וגאות יש לעיתים צורך לרדת גרם מדרגות גדול, קטן עלינו.
הורדנו לספינה והתיישבנו ליד החלונות הגדולים. חלק עלה אל הסיפונים לצלם,
המקום על פי הסינים הווה ועדין מהווה מרכז לאומנות הציור והיצירה של סין.
גם אנשי רוח רבים מגיעים למחוז לספוג השראה. רק לאחר שיט ארוך על
הנהר לי והתבוננות בנופים ניתן להבין את העומק וההשפעה של הסביבה
על האדם. הסינים מתארים את הצוקים הרבים הצרים שיש לאורכו ולרוחבו
של הנהר על פיתוליו הרבים למחטים משוננות. ובכך משווים אותן לגבם של
הדרקונים. קשה לתאר את העומק של התחושה שאופפת את כולם מעצם
השיט. הנוף מהמם ונראה קדמוני מאוד. כאילו מעולם לא דרכה בו כף רגלו של האדם.


קשה להסיט את המבט מהיופי שנשקף מכל עבר. בתוך ההרים חצובות מערות,
דייגים בסירות במבו, קורמורנים בכל פינה כמו גם ברווזים, עצי קווי וואה בכל מקום.

הפיתולים בנהר הרדוד במקומות מסוימים ממש מהמם, יכולת הניווט של השייטים ענק,




במקומות מסוימים אין מקום לשתי ספינות יחד למעבר, דגלונים על
הסיפון בין שתי הספינות מסמנים האחד לשני מתי וכיצד לעבור. התצורותמסביב מדהימות, פיל, חתול ועוד.
במקום יש גם תאו שמלווים את הדייגים. כמו גם קורמורנים שמסייעים לדייגים לדוג.
ביציאה מהספינה על הרציף דייגים עם אסלים נשאים על גבם ועליהם קורמורנים,
משהוא לא רגיל.




במסע מגווילין דרומה, בעמקים המוקפים בהרים הללו ולנוכח טראסות-עפר
יפהפיות, מדרגות-גידול של תבואה מקומית ושדות תה, קני סוכר, שעועית,
תירס, סויה, לוטוס ואורז .המראה מרהיב עוד יותר בשיט-בוקר באגם הגדול
לי שליד העיר הציורית יאנגשו שבחבל גווילין,









מחוז לונג שאנג, בנופים ציוריים מכשפים, שלא מן העולם הזה ההרים הירוקים המוזרים, שפסגותיהם לוטות בערפל, יערות במבו יפהפיים, גם כאן להקות ברווזים משייטות בנחת , אלו ברווזי משק וכל להקה חוזרת עם ערב ללול שלה. דייגים מטילים חכה, חופים שקטים עם חלוקי נחל, תאוים רוחצים במים עד לצווארם ממש מדהים, אם יש גן-עדן, חלק ממנו בטוח כאן. בערב. לאחר השייט שארך מספר שעות סיירנו מעט בעיר שהתכוננה לחגיגות המון פסטיבל. צבעוניות בכל פינה. אורות פרחים עוגיות ועוד. שבנו למלון .

בעיר יאנגשו הסמוכה מציג מנהל מלון "פראדייס" המקומי את התמונות של מנהיגי סין דאנג וזאנג, וראשי העולם, קלינטון והילרי, קרטר, ואחרים, שלא פסחו על השיט בגן עדן זה. בבתי הקפה שברחוב הראשי בעיירה מבטיחים לכם מאכלים ומשקאות מערביים. לא לקפה, להמבורגר ועוגת התפוחים, בווריאציה הסינית שלהם, לא עומדים ברמת המינימום.

אנחנו עוברים ליד מסעדת הנחשים שם ניתן לבחור איזה נחש רוצים לאכול כמו גם חיות אחרות. החיות בכלובים ואפשר לבחור. מעורר תהייה.

יום שלישי

נסענו לצפות בגבעה הנקראת "חדק הפיל" פארק זה על נהר לי המפורסם הוא גם סמלה של גווילין שנמצאת במעלה הנהר. האבן נראית ממש כמו פיל עם שן ארוכה מחוטבת. מה שהטבע מסוגל ליצור. עלינו אל גבעת פובו המשקיפה על מרחביה העצומים של גווילין ומאפשרת תצפית מרהיבה על העיר. במקום סירות דייגים רבות כמו סירות מיוחדות לכלות לקראת נישואין, הבחורות בוחרות שמלות מתוך שלל השמלות הנמצאות על מתקני תליה. קשה לתאר את היופי. הסירות הרחבות המיוחדות מעוטרות בשלל פרחים והנוף מסביב מרשים ביותר. טיילת ארוכה שמובילות אליה מדרגות אבל לנו זה לא מפריע. המלווים שלנו מתורגלים ומורידים אותנו למטה בקלות רבה. לאחר סיור במקום נסענו העירה לראות את ההכנות למון פסטיבל.
עצרנו בכיכר המרכזית של העיר, כיכר ענקית שעליה מוטבעות כל ארצות העולם עם בירותיהן. כולל ירושלים. הכל נקי ומצוחצח. מדהים. בסביבה שווקים וחנויות רבות,
בכולן הכנות לפסטיבל לירח. שלל צבעים שמחה ומה לא. משם נסענו לסיור קצר במרום המייצר קריסטלים, לראות את העבודות הנפלאות שהאומנים יוצרים שווה הכל. המחיר לא זול אבל לא להחמיץ.


לשדה התעופה בדרך לשאנגדו
בירת חבל סצ`ואן. אזור הנחשב למאוכלס ביותר בסין. הגענו למלון ישירות לארוחת ערב.













יום רביעי
נסענו לאמישאן לראות העלייה להר הקדוש אמישאן, שהוא אחד מארבעה הרים המקודשים על ידי הבודהיסטים בסין . מעניין לדעת שמספרם של הבודהיסטים בסין רבים פי כמה מהבודהיסטים של הודו, מולדת בודהא והאמונה הבודהיסטית. מומלץ לטפס ברגל, אבל ישנו גם כביש אל ההר. ההר מיוער בעצי אשוח ובקני במבו ומשופע במנזרים, כל מנזר הוא מתחם בפני עצמו. מגיעים לפסגה ולמנזר הגדול והמרכזי, במנזר הגדול ישנם כמה היכלים, בריכות, בתי תפילה, פאגודות, פסלי בודהא, אינסוף דוכני מכירה לתיירים – והרבה מאמינים, נזירים ומתנדבים העוסקים בעבודת הקודש שלהם: לימוד, תפילה, שמירת המקום ואכילת אורז וטופו ברוטב חריף. מי שיכול עדין ללכת, שווה גם לרדת מההר ברגל. יורדים ירידה מתונה באלפי מדרגות הבנויות בגב ההר, במשך כשעתיים, יער מרשים עם מעיינות צלולים, גשרים ומפלים קטנים. דוכני המכירות לתיירים. מזכרות, בקבוקי מים, פירות (לא טעימים) ותשמישי תפילה – ניצבים בכל פינה והרוכלים מנדנדים מאוד. זהירות מגניבות. שתייה חובה. לינה באמישאן.


יום חמישי.
בבוקר נסיעה ללשאן השוכנת באזור כפרי. העיר ניצבת על נהר מין ג`יאנג הרחב, עם מפרץ יפהפה . האטרקציה המדהימה של לשאן הוא פסל הבודהא היושב הגדול ביותר בעולם, החצוב בהר האדום של לשאן – לינגיין, בנקודה הנשקפת אל מפגש שלושה נהרות. הפסל הוא מתקופת שושלת טאנג (מאות 8 – 9 לספירה), וגובהו 71 מטרים. הפסל נחצב בהר במשך 90 שנה, מ-613 ועד 703 לספירה, וארבעה קיסרים התחלפו במהלך יצירתו. בטקסים בודהיסטיים הנערכים במקום ניתן לראות תופעות ייחודיות , צבי מים קטנים על מגשים, שכומר בודהיסטי מזה עליהם מי ברכה, ואז משחררים אותם אל תוך הנהר. בדומה לכך מקיימים טקס של שחרור עשרות צפרים מתוך כלובים, שהכומר מזה עליהן מי ברכה. יפה לשוט על הנהר ולראות את בודהא הענק מתנוסס מעליכם בכל הדרו, אך יפה גם לטפס אל ראשו של בודהא במדרגות אינסופיות. המקום נגיש. מדהים לראות את זרמי המים השוצפים למטה בהצטלבות שלושת הנהרות הגדולים. קשה להבין כיצד חצבו בסלע את הבודהא היפהפה הזה. המילים נעתקות מהיופי. במקום צמחיה רבה ומטופחת.

כמו כן יש כאן גן בו נמצא בודהא שוכב באורך של כ-170 מטר, ובודות רבות נוספות מארצות שונות. אל הפארק אפשר להגיע בכביש, וכן להשקיף עליו ועל הבודהא היושב מסירה בנהר, מלשאן אנחנו ממשיכים בנסיעה לשאנגדו.

בקרנו בבית תה מאוד מפורסם. למדנו על סוגי תה השונים וראינו תה בן מאות שנים שנמצא עדין בשימוש. במקום מאות סוגים שונים של תה, הטכס עצמו על פי כל כללי הטכס הסיני. טיילנו במחוז סצ`ואן העשיר בצמחיה.









שאנגדו: התחנה גידול של דובוני פנדה
שאנגדו. העיר הסואנת על שדרותיה הרחבות משמשת כבירה למחוז החקלאי הפורה ביותר בסין.





ברחבי סין ישנן כמה תחנות לגידול דובי פנדה. אנחנו ביקרנו בתחנה שליד שאנגדו, מרחק של פחות משעת נסיעה מהעיר. ביער גשם מדהים, עם נחלים מפכים והרבה חורשות במבו שאחד מ – 300 המינים הגדלים במקום הוא המאכל היחיד של הפנדות, במקום חיים להם כ-20 דובי פנדה מקסימים, מגורים שרק נולדו ועד למבוגרים. נמצאים במקום שני מיני פנדה. הפנדה הגדולה, המוכרת יותר, בשחור-לבן, זו שמוענקת כשי למנהיגים ואורחים מהמערב נראית כמו דובון-צעצוע גדול, עם פנים מתוקים ופרווה סמיכה, כמו גם פנדה הקטנה יותר בצבע חום אדמדם עם זנב ארוך מאוד. הפנדות, אחד מסמליה של סין, הן יצורים עצלים ביותר, ישנות כ-10-15 שעות ביממה, עוד כמה שעות הן מבלות באכילת הבמבוק האהוב עליהן, עבודה מעייפת ביותר, ובמעט הזמן שנותר, הן משתעשעות ברביצה ללא נוע בבריכות מים. הן סובלות מחום ואוהבות מזג אוויר צונן וגשום, כי מקורן מפסגות ההרים, בשל אופיין העדין והלא-לוחמני הן הושמדו ברובן במשך השנים במלתעות חיות טרף וציידים. הפנדות שנותרו, נאספו והורדו מן ההרים והן נשמרות בתחנות שהוקמו לכך במיוחד כמו זו שבה ביקרנו. אוכלוסיית הפנדות בעולם מונה כיום כ-800 דובונים ומלאכת הגידול קשה מאוד על המגדלים. הפנדות קיבלו את פנינו, מתערסלות בין ענפי עץ גבוה כאשר הן עושות אהבה פנדאית, בצווחות ובאנקות אנושיות כמעט, לעיניהם ולעיני מצלמותיהם של כמה תריסרי מבקרים מופתעים. במקום, מוזיאון לתולדות הפנדה וחנות מכירות עם דובוני פנדה למזכרת. במקום גם מגוון ציפורים קטן יחסית.. משם נסענו מעט ליער הבמבו, יער שמכיל כ-300 סוגי במבו שונים. מעניין. ביציאה מהיער חכתה לנו הפתעה. נהג האוטובוס החליט שפגענו בצבע של האוטובוס ובקש 200 דולר עבור תיקון. אם לא, לא יביא אותנו לשדה התעופה. הבנו שהפכנו להיות שבויים בידיו. טלפון לשגרירות הישראלית בשאנגחאי, הבהיר לנו שהתופעה נפוצה מאוד ואם לא נשלם לא ניתן יהיה לעשות כלום ונשאר תקועים. בלית ברירה שילמנו והועלינו אל האוטובוס שנסע במהירות לשדה התעופה כדי שנספיק להגיע לטיסה. קחו התופעה בחשבון. היא נפוצה במקום זה בעיקר. למזלנו הגענו בזמן אל הטיסה.
אנחנו טסים ורואים מרחוק את רכס הרי ההימלאיה. כמו גם את האגם הגדול בסין עם מים מתוקים.





נחתנו בקונמינג הדרומית והועברנו אל המלון לארוחת ערב ולינה.

יום שישי
14.09.2000 קונמינג (Kunming) היא עיר הבירה של מחוז יונאן, העיר עצמה היא אינה מרתקת אולי, אבל יש בה מספר אתרים נחמדים, היא מהווה נקודת יציאה להרבה אזורים, והחשוב ביותר – האוירה שם היא בין הטובות בסין ולעיתים מזכירה בנינוחות יותר את תאילנד, מאשר את הארץ המרכזית.


המקום ללא חילופי מזג אויר. אין אביב ואין סתיו טמפרטורה שווה כמעט כל השנה. עשרות זוגות אופניים ממתינים ברמזור. כלי התחבורה העיקרי במקום.
ארוחת ערב במלון בליווי כלי נגינה מסורתיים. המלון מפואר. קיר שלם עשוי עץ מגולף ממלא את אחד הקירות, פסל מגזע עץ שלם מגולף מהמם. כמו גם ספינה עשויה גייד. יציאה אל העיר לסיור לילי. מסביב פרחים לרוב מזרקות וזיקוקין לקראת פסטיבל הירח. בדרך תיאטרון בובות ברחוב,

סיור באקספו 1999 , התערוכה שהייתה במקום נשארה ומשמשת
מקום משיכה לתיירות רבה. מדהים ביופי הפרחים, הבונסאי, קקטוסים, טוליפים, ומה לא? לכל ארץ הביתן שלה כולל ישראל. תזמורת מקדמת את פנינו בכניסה וגם בדרך הנגישה יש הופעות של רקדניות מקומיות בתלבושות ססגוניות שמדגימות את ריקודי המקום. באמצע האגם במה עליה יושבת תזמורת ומנעימה לקהל הרב. לוטוס בכל פינה. יש גישה אל האגם במבוך עשוי במבו.
כמו אבני מחט ופסלים שונים. כאן אנחנו עוזבים לבית תה נוסף לתצוגת הכנה והגשת תה. משם אנחנו ממשיכים לעבר יער עצי המחט. בדרך תחנת כוח גדולה כמו גם פסי רכבת על עמודי ענק. ארכת החוצה כמעט את כל סין. ועוברת במנהרות רבות החצובות בהר. עוברים את העיר סלין גה.


האטרקציה הגדולה ביותר של קונמינג כלל לא נמצאת בתוכה.
מדובר ביער האבן (Shilin)
– דונמים רבים של סלעים באין ספור צורות וצבעים, שמאפשרים שוטטות של יום בעיר למקדש הזהב.
יער האבן Stone Forest משתרע על כ- 126 ק"מ מדרום מזרח לבירת החבל, קונמינג,




יער האבן Shi Lin נפרס על שטח של 350 קמ"ר שרבים מכתירים אותו כפלא הראשון בעולם בשל יופיו הטבעי. מיד בכניסה לפארק מתגלה הנוף הקרסטי האופייני למקום שכולל תצורות נוף גיאולוגיות רבות. אגדה סינית מספרת כי בני אלמוות ריסקו את ההר והפכוהו למבוך לנאהבים שביקשו לעצמם פרטיות. המקומיים לא חסכו בדמיונם כדי לתת לסלעים, לגבעות ולפסגות שמות וכך על שלטים המפוזרים ברחבי הפארק אפשר למצוא את המילים כבשה, חרבות, פרצוף של איל ועוד. נפלא להלך בשטח הפארק המשתרע על פני שטח של 300 קמ"ר ולהפעיל לבד את יד הדמיון. חלק מהסלעים נישאים לגובה של 30 מטרים ועשויים אבן גיר. הצורות הן תוצר של פעילות קרסטית של רוח ומים במשך אלפי שנים. ממש כפילים של אבני המחט המקסימים המזכיר לי את לייק טאהו המפורסם בארה"ב. במקום שבילים רבים הנגישים לכיסאות גלגלים. מלבד השיטוט בין הסלעים ומסביב ל"אגם פסגות החרב" אפשר בדרך החוצה לא לצאת מהשער, אלא להלך לאורך גדת האגם שמוביל אל בין בתי המיעוטים של ה- Sani המתגוררים בסמוך. כך יכולנו להציץ מעט אל עולמם ולראות מקרוב את מלאכת היד שבנות המקום מתמחות בה בעיקר טוויה ורקמה, הלבוש הצבעוני מאוד ייחודי להם וכולל צבעים חיים וססגוניים- בעיקר גווני ורוד, צהוב ואדום. הנערים הסאנים ידועים במיומנותם וכישרונם בתחומי הריקוד והשירה. מידי ערב, לקראת השקיעה, כך סופר לנו, נערים ונערות מתקבצים יחדיו במרכז הכפר הסמוך לאתר ויוצאים במחול וניגונים. הבנים מנגנים בכלי מיתר והבנות מתופפות. ברי המזל יוזמנו להשתתף בארוע. למי שמזדמן לביקור ביער ב- 24 ליוני מובטחת חגיגה של ממש. זהו התאריך של פסטיבל המיעוט הסאני הגדול ביותר – פסטיבל הלפידים- והיער כולו נעטף באווירת חג לבבית במיוחד. הופעות ותחרויות מסורתיות מתקיימות לצד האגם- למשל תחרות בה אנשים צריכים לגעת באדמה בכל דרך אפשרית מלבד דריכה עם כפות הרגלים, תחרויות כדור ועוד. בשעות הערב, הצעירים מחזיקים בידם לפידים יוצאים במרדף אחרי הבנות הצעירות להציע להן נישואים. מסורת זו מתקיימת כבר שנים רבות. הבנות שאינן נשואות מהלכות עם בגדים שונים לנשואות. במקום שביל נגיש כמעט לכל מקום, מלא צמחיה, פרפרים, מדשאות מטופחות, צמחיה מתוך האבנים. מדהים. בדרך מוביל מקומי שור,
מכאן
ליער האבן הקטן

כפר מלאכותי למיעוטים הסינים הוא כפר שנבנה כדי לשמר את מסורת ומאפייני 26 המיעוטים שחיו ביונאן. הכפר עצמו מטופח ואפשר לראות בו 8 סגנונות בנייה שונים האופייניים למיעוטים, מלבושים וטקסים שונים, אם כי לא ממש ניתן ללמוד ולקבל אינפורמציה עליהם ואורחות חייהם. בין הכפרים תראו כפר למיעוטי ה- Dai, Bai, Jino, Lahu הופעות מחול ושירה מסורתית בתלבושות ססגוניות.ממש לא רגיל לראות את התושבים רוקדים בכיכר העיר עושים טאי צ`י , גם בגלאים מבוגרים מאוד. בדרך יוצאים מבית מלון חתן וכלה הדורים,השוק מהווה אטרקציה בפני עצמה, רצענים, סנדלרים, נפחים מתקני אופניים כמו בשנות החמישים עדין עובדים בשיטה הקדומה. אנו ממשיכים בדרך למרות הגשם שהחל לרדת, הרחובות מקושטים בפנסי נייר אדומים לקראת הפסטיבל. הכפר נמצא ליד אגם Dianchi. אפשר לצפות על הגבעות המערביות עדיף להמשיך לכיוון פארק Hai geng שמקיף את האגם ואת כפרי המיעוטים. במקום לרכישה תוצרת מקומית של בגדי עור ועוד. לא להחמיץ.

שבת

מספר מוזיאונים ופגודות שבתוך העיר,
מקדש יואנטונג
בצפון העיר, ליד גרין לייק. הפארק מהווה את המקדש הבודהיסטי הגדול בקונמינג. המקדש נבנה לפני למעלה מ-1000 שנים כאשר קונמינג היתה חלק מממלכת הנזאהו התאילנדית. מלך הממלכה השליט קסימו קסאן, בנה את המקדש בין השנים 780 ל-807 וקרא לו בשם פוטואלואו אולם תחת שלטונה של שולשת יואן (1271-1368) הוחלף השם לשמו הנוכחי. במרוצת השנים המקדש שופץ וחודש ולכן רק חלק קטן מהארכיטקטורה המקורית נשאר. הקומפלקס והגנים סובבים את הפאביליון כ-מתומן במרכזה של כיכר עם בריכה גדולה המקושרת באמצעות גשרים ושבילים. בצד אחד הגשרים ישנו מקדש דקסון שבראש הגג שלו משלובים שני דרקונים גדולים. בחלק האחורי של הקומפלקס, ב"אולם הבודהה הגדול" ניצב פסלו של בודהה סקרמוני- מתנה ממלך תאילנד. באולם ישנם גם סממנים ארכיטקטים בסגנון תאי מסורתי.
פגודת הבמבוק שמחוץ לעיר,מקדש עץ הבמבוק
נמצא כ- 12 קילומטרים צפונית מערבית לעיר, על מרומי גבעות יואן. על פי האגדה שני נסיכים של ממלכת נזאהו תחת שלטונה של שושלת טאנג יצאו לצוד בגבעות בשנת 638. הם הלכו במעמקי היער שם פגשו קבוצה של נזירים בעלי תוויי פנים אדמדמים ואפורים שנשאו מקלות במבוק. בעודם מתפעלים נעלמו הנזירים כלא היו בין העננים בהותירם מאחור רק את מקלות ההליכה שלהם נטועים באדמה. מקלות אלו הצמיחו את ענפי הבמבו החדשים והפכו ליער עצי במבו מרהיב. כדי לכבד את המפגש העל טבעי, הקדישו האחים את הימים הבאים לבניית מקדש בודהיסטי וקראו לו מקדש הבמבוק. על פי תיעודים היסטוריים נבנה המקדש בשנת 1280 במהלך שלטונו של קובלאי חאן הקיסר הראשון של שושלת יואן, המקדש, זן בודהיסטי ממש לאחר החשיפה לתורת הזן בסביבות שנת 1279. במאה ה- 15 נשרף המקדש ושופץ מחדש בין השנים 1883 ל- 1890.
המבנה החדש כולל חמשה אגפים- מקדש מלך השמים, פאביליון פניאן, פאביליון טיאנ טליאל , מקדש דקסיאנג, ופאביליון היויאן. הקישוט העיקרי של המקדש הוא 500 פסלי חימר שפוסלו ברחבי המקדש בידי הפסל בשם לי גוואנג קסיו ותלמידיו בסוף המאה ה- 19. כמו כן יש במקום פסל של בודהא רוכב, פסלים של בעלי חיים ועוד.

יום ראשון
אנחנו נכנסים לשוק החיות והצמחים. כלובים בכל פינה. קקדו מקפץ ממקום למקום ומדבר עם עוברים ושווים, חוויה של ממש.
מכאן אנחנו טסים לתאילנד ונוחתים בשעה 22:00 בשדה התעופה. רוי מוביל אותנו למלון אמרי המוכר.

כמה טיפים חשובים, לא להשאיר כסף כולל מסמכים בשום מקום,
רוב המקומות נגישים כולל שירותים, שירותים ציבוריים לא תמיד מכילים מספיק מקום למעבר כמו גם אין מוטות אחיזה. לכן מומלץ לקחת שרותים מתקפלים למי שחייב או אחר.


המלונות נגישים, ישנם בודדים שאין בהם טוש, לקחת טוש ארוך עם כמה גומיות ומפתח שבדי קטן או אחר להברגה. לרוב המלונות עצמם מסכימים להחליף. בדרכנו היה לנו רק מלון אחד כזה.
לקחת בקבוקי מים לקרר במלון ולקחת אתכם. מים לא יקרים אבל זו הוצאה כי שותים המון.
בגדים כמו בצל. יכול להיות חם מאוד ולח כמו גם יכול להיות קר מאוד בהרים.


להביא קפה, נשנושים משביעים כי האוכל לא תמיד משביע.
ראיתם משהוא שמצא חן, לקנות. במקום אחר תשלמו יותר, פעמים רבות במלונות זול יותר מאשר בחנויות לתיירים, לבדוק היטב ששמו לכם את מה שקניתם ולא החליפו לכם את המוצר בהיסח הדעת.
סך הכל הסינים נעימים, שקטים, ונחמדים. חלקם דוברי אנגלית, ואם לא דברו עברית, הם יבינו.
חוויה שאסור להפסיד.
לאלבומים שלי

סין CHINA 1 אתי1

סין CHINA 2 אתי1

סין CHINA 3 אתי1

סין CHINA 4 אתי1

סין CHINA 5 אתי1

(C)

מוסקה עם בשר וגבינה צהובה במיקרו

מוסקה עם בשר וגבינה צהובה במיקרו

החומרים:

מחבת
תבנית זכוכית בינונית
קערה בינונית
פלסטיק נצמד
מגבות נייר

חצילים עם עגבניותבמיקרוחציליםהבשר השחוםבתבניתפרוסות חצילים

2 חצילים צרים וארוכים קלי שקל פרוסים לפרוסות דקות ומומלחים קלות להוצאת המרירות

4 עגבניות גדולות קשות
1 פלפל אדום גדול (עדיפות לגמבה)
6-8 פרוסות גבינה צהובה טובה (לכיסוי כל הכלי)
קטשופ חריף
טבסקו כמה טיפות

להכנת הבשר
150 – 300 גרם בשר טחון
150 – 300 גרם עוף טחון
צרור פטרוזיליה קצוצה ללא גבעולים
1 בצל קצוץ דק
2 שיני שום מעוכות
1 ביצה
מעט שמן
קורט מלח
קורט פלפל גרוס

אופן ההכנה:
מכינים עגבניות פרוסות דק, חצילים פרוסים דק ואת
רצועות או טבעות הפלפל.

מערבבים את הבשר הטחון עם העוף הפטרוזיליה הביצה
ומוסיפים מעט מלח ופלפל.

על מחבת חם שמים מעט שמן ומזהיבים את השום והבצל.

לאחר ההזהבה, מכניסים פנימה את תערובת הבשר
ומערבבים עם כף עץ כל הזמן עד לצריבת הבשר קלות.

מסירים מהאש. ושמים על מגבת נייר לספיגת עודף השמן,
לא חובה.

משפרים טעמו של הבשר.

אני לא מטגנת את החצילים.

מי שרוצה לשפר עוד יותר את הטעם, מוזמן לטגן
את פרוסות החצילים על מחבת חשמלי,
או מחבת רגיל, לייבש או לא את החציל על מגבות נייר.
ההחלטה שלכם.

מסדרים את החומרים על תבנית הזכוכית,
שכבת עגבניות צפופה, עליה שכבת חצילים
מעל שכבת בשר, שכבת עגבניות, חצילים ושוב עגבניות .

על כל אלו מניחים פרוסות גבינה צהובה שתסגור את
התוכן שיש למטה. מקשטים בפלפל אדום.
מזליפים קטשופ חריף וכמה טיפות טבסקו.
עוטפים בפלסטיק נצמד ומכניסים למיקרו
לחצי שעה בערך בחום גבוה.

במיקרו משולב, שילוב , 3 30 -25 דקות
בתנור רגיל,
תנור חם בטמפרטורה של 175 מעלות ל-20-30 דקות,

לבדוק זמן, כי לכל תנור עבודה משלו.
להגיש כמנה ראשונה או תוספת.

בתיאבון.

גלידת מנגו קלי קלות

גלידת מנגו קלי קלות
26 באוגוסט 1998

גלידת מנגו

גלידת מנגו גרסה א`

שתי גרסאות שתיהן פשוטות

החומרים:

תבנית ארוכה

נילון נצמד או נייר אפיה

1 כוס מחית פרי +
1/3 כוס ליקר (אפשר גם פרי אחר)

1 שמנת מתוקה

אבקת סוכר

אופן ההכנה:

לערבב היטב את הפרי עם הליקר המתאים.

לקפל פנימה את הפרי ולהקפיא בתבנית ארוכה.
להוסיף אבקת סוכר ע"פ הטעם. 1 שמנת מתוקה = להקציף היטב.

- – – – – – – – – – – – – – – – – – –

גלידת מנגו גרסה ב`

החומרים:

תבנית ארוכה

נילון נצמד או נייר אפיה

2 שמנת מתוקה

שפופרת חלב מרוכז

2 כוסות מחית מנגו או פרי אחר


אופן ההכנה:


להקציף 2 שמנת מתוקה ,

לערבב 2 כוסות מחית פרי עם שפופרת חלב מרוכז

לקפל הכל יחד לשים בתבנית ארוכה על פלסטיק נצמד או נייר אפיה.
ולהקפיא למספר שעות.

לפרוס ולהגיש עם קישוט כלבבכם.

בת א ב ו ן

אלסקה חלק שלישי של הטיול להרי הרוקיס ואלסקה

חלק שלישי של הטיול להרי הרוקיס ואלסקה

14.08.2003

תוספות לפרק ראשון ושני הקודמים.

העולם,המוזיאון האנטרופולוגי בוונקובר

פסל עץ, העולם, המוזיאון האנטרופולוגי בוונקובר

אגם מורין
המשך הטיול, על ספינת הפרינסס. אחת מני רבות שמשייטות מסביב לעולם ונגישות לכיסאות גלגלים. יש צורך להזמין מקום כשנה מראש, כמות החדרים מוגבלת והביקוש גדול.

הפרינסס

הספינה עצמה היא מלון 10 כוכבים. 17 קומות, המון מעליות רחבות, חדר כושר, בריכה ג`קוזי נגיש, אולמות למופעים, ריקודים ומוזיקה, תערוכות קזינו חנויות ומה לא?
יש ארוחות בשעות קבועות בשתי משמרות, ניתן להזמין יום מראש מנות מיוחדות, מידי יום אוכל בנוסח מדינה שונה. פשוט מדהים ובשפע. בסיפון (קומה) 14 יש מזנון פתוח 24 שעות ביממה עם שפע של מטעמים שאין להתבייש בהם. סוגים מגוונים מאוד, מתוקים, גלידות, בשרים, דגים, כריכים לחמים גבינות עוגות, פירות ועוד. קפה תה מיצים חופשי כל אחד יכול להשביע את הרעב ללא הגבלה. מאחר והיינו חבורה די גדולה, קבענו מראש פגישות בסיפון 14 לספר את חוויות היום ועוד. לאחר המופעים שכללו הצגות, מחזות זמר ועוד מידי ערב, ריקודים ברחבת הריקודים עד 12 בלילה מידי ערב, לצלילי מוזיקה שמשתנה.

אלק

אלק

זנב לבן

זנב לבן

אלק
אלק נח

גריזלי באלסקה

דב גריזלי מטווח קטן

מה הארות חשובות.
המינוסים היחידים בספינה הם, השטיחים שמרצפים את הפרוזדורים והמעברים מהספינה אל הסיפון החיצוני. צריך עזרה במעבר. הדלתות סגורות למנוע חדירת רוח ומים מהסיפון.

עם עלייתנו לספינה, קבלנו כרטיס מיוחד למעבר חופשי ביציאות מהספינה וחזרה לאחר הצגת חד פעמית של הדרכון. הכרטיס משמש עלייה אל הספינה. חסך המון זמן בעליה אל הספינה לאחר הטיולים שנערכו מידי יום בהתחשב בכמות הנוסעים הגדולה.

אל הספינה מוביל מסלול משופע, או מדרגות בחלק מהמקומות, מי שמעלה את הכיסאות אל הספינה הם אנשים מנוסים שיודעים את עבודתם. הכל נעשה בנחת, ללא דוחק ואחרים.
כל הנוסעים מטופלים בצורה יוצאת מן הכלל. ישנן משפחות שלמות שחוגגות ארועים על הספינה, ימי הולדת חתונות, ואחרים. (ניתן לשאול כיסאות גלגלים על הספינה) אורכה גדול מאוד כן המרחקים ממקום למקום.

לבוש, חובה על הגברים להביא חליפות (בלק טאי). נשים, שמלות ערב. בגדים למספר ארוחות ערב המהודרות.

הספינה משייטת בלילה ועוגנת בבוקר בנמל יעד. לאחר ארוחת בוקר, מי שרוצה יורד לטיול שבחר ממגוון ההצעות שיש במקום עגינת הספינה. המבחר גדול וקשה לבחור, לא ניתן להספיק הכל.
מי שלא רוצה לטייל, נשאר להתפנק על הספינה.
כך מתחיל שיט בן שבעה ימים מוונקובר לאנקוראז.

עלינו אל הספינה בוונקובר. ג`ונו הייתה מקום העגינה הראשונה של הספינה. ירדנו לסיור בעיר. ההיסטוריה של העיר מתחדשת בסוף המאה ה-19 עם תחילת הבהלה לזהב. נהרו אל העיר אנשים רבים שהגיעו למצוא את האושר אל הזהב. רחובות נחמדים, פאבים מסעדות קטנות ועוד פזורים בכל מקום.


בקרנו בחוות גידול דגי סלמון. קבלנו הסבר מקיף על גידול הדגים, מיון הדגים,וסיפור מאלף על יצוא של כ-150 מליון דגים בשנה. ביקרנו באקווריום הנמצא במקום. משם נסענו לחוות את קרחון מנדייל.

קרחון מנדייל נגיש בהחלט בחלקו, זה הוא הקרחון הגדול בעולם.

אחד הקרחונים

יש במקום מספר רב של אוטובוסים עם מעלונים הידראוליים כמו גם רציף עץ למנוע החלקה בירידה מהאוטובוס. חובה להזמין מקום מראש. רצוי להזמין שעה נוחה לכם. עלינו לאוטובוס הגבוה בעל גלגלי ענק, והנהג הצחיק אותנו עד דמעות בבדיחות ענייניות.

כאשר נמצאים למעלה על הרכס והקרחון למטה לא רואים את האוטובוסים שמגיעים מלמטה עקב השיפוע התלול מאוד. אל חשש, הנהגים מנוסים מאוד וכאשר עוברים את הירידה הראשונה רואים שזה בכלל לא נורא, אשליה אופטית. לאחר כמה מטרים, שוטפים האוטובוסים את הגלגלים בתוך שלוליות ענקיות של מים כדי לא ללכלך את השלג הלבן, למרות שבחלק מהזמן ירד שלג, לא היה קר. מדהים לעמוד עם כסא גלגלים על קרחון ענק שכזה. לא רואים את קצהו וגם ממעוף ציפור קשה לתאר את הגודל. 16,000 ק"מ לאורך וכמה אלפי ק"מ ברוחב. עומק כ- 300 מטר. ראו תמונות מצורפות. החוויה מהממת. באמצע הסיור על הקרחון ירד שלג שהתחלף בגשם, לפתע, התבהרו השמים והשמש יצאה החוצה. ההרגשה הייתה נפלאה. אין חשש מצמיגים עם אויר. הם עומדים בתהפוכות מזג האוויר. חוויה שאסור להפסיד.

הרכב הראשון שירד אל הקרחון לפני שנים היה רכב עם שרשראות מתכת כמו של טנק. הרכב ניצב כמוזיאון חי לצד הקדמה. הסיור עורך כ-שלוש שעות.

קרחון מנדיל

יורדים באוטובוס המיוחד אל קרחון מנדיל

על הקרחון
גם כיסאות הגלגלים היו על הקרחון

מי שיכול, לא לוותר על טיסה מעל לקרחונים, יש במבנה ההזמנות וההרשמות כסא הידראולי, עוברים לשבת עליו כאשר כסא הגלגלים נשאר מאחור. המלווה מעלה את הכסא לגובה מושב ההליקופטר או מטוס אחר, 4 מושבים או יותר, עוברים עם דחיפה קלה ונמצאים במסוק. עלינו 4 אנשים ונוסף טייס נחמד מאוד. הוא הטיס אותנו מעל הקרחון הענק. הצבעים שמשתנים על הקרחון מתחלפים. פעם צבע לבן, פעם כחול עמוק, תכלת חום ועוד. ראו התמונות המצורפות. חלק מהסיור היה מעונן, זה לא הפריע להרגיש את העוצמה הנובעת מהקרחון ויופיו. למזלנו, השמש מציצה מבעד לעננים והמראה מהמם. באחת הנקודות, נוחת המסוק על הקרח בנחיתה רכה. ארבעה מהנוסעים יורדים אל הקרח עטופים במגפיים מיוחדים וחליפה להגנה מהקור ועוד. הכל כחול או לבן מסביב. מההסבר שקבלנו, הכחול העמוק היא השתקפות האור במרווח בין הקרחונים. החבורה החליטה לסייע גם לי לרדת ולו לרגע להרגיש את הקרח. הייתה לי חליפה אבל לא היו לי מגפים. הטייס וחברים העמידו אותי על הקרח כאשר הם תומכים בי מכל צד. ההרגשה הייתה מדהימה.

בהליקופטר

הקרחון הגדול אלסקה
היה קשה לחזור אל המושב במסוק אבל המאמץ היה שווה. הטיסה נמשכת כשעה. ואנחנו שואפים את המראה פנימה. זו אחת החוויות החזקות שחוויתי בטיולי הרבים. לא זול אבל חוויה מהממת שלא תשכח לעולם.

ברכבל אל ראש ההר

רכבל

משם אנחנו נוסעים אל עבר הר רוברטס המתנשא לגובה 1800 רגל.

הרכבל שמוביל אל ההר ,למטה הספינות

אנו עולים אל ההר ברכבל נגיש. הנוף הנשקף מההר מדהים. יש במקום חנויות למזכרות, מסעדה ומרכז יצירה של חרטים בעץ ובכסף. חלק מהקבוצה נסע אל קאטאמרן חדיש שהותאם במיוחד לשייט לצפייה בלווייתנים. לאחר יום גדוש, אנחנו חוזרים לספינה. התארגנות לארוחת ערב עם קפטן הספינה. ארוחה המחייבת תלבושת מתאימה. השמלות שהיו שם והחליפות, נלקחו ממש מתצוגות אופנה מפוארת כמו גם התכשיטים. אנחנו היינו לבושים סולידי עם מה שיש לנו.
הארוחה היתה מפוארת, תפריט מורכב ממנות רבות וגדושות, כל אחד יכול לקבל כמעט כל מה שרוצה וכמה שרוצה. למעט יין ומשקאות קלים שעולים כסף. לאחר החלפת חוויות בסיפון 14 פרשנו בשעות הקטנות ללינת לילה.

השקמה מקדמת, לקראת יציאה לטיול השני.

סנאי

קיציקאן,
עיר די גדולה באזור. אנחנו פנינו אל כפר מקומי נחמד. סיירנו במרכז פיסול וחריטה בעץ. יצירות שקשה לתאר במילים את היופי האוטנטי של היצירות. לוקח כ- שלוש עד חמש שנים ללמוד את מלאכת הפיסול בעץ. המקום משמש לעליה לרגל לפסלים וחרטי עץ. משם פנינו למופע פולקלור מקומי שכלל ריקודים מקומיים עתיקים מלווים בתזמורת כלי נגינה מקומיים. מכאן ערכנו סיור בעיר קיציקאן הציורית.
שבנו אל הספינה לאחר יום מלא בחוויות. בקרנו בבריכת השחייה, משם עברנו אל הגאקוזי הנגיש, לאחר מנוחה קצרה הלכנו לטייל בחנויות הפטורות ממכס,
ישבנו על הסיפון הענק כאשר מצד אחד ריחות מנגל מגיעים אלינו, ומצד שני נוף מהמם של הדרך. ראוי לציון שכמות האנשים הגדולה על הספינה, לא קלקלה את ההנאה.

רחוב

ארוחת הערב הפעם הייתה בסגנון איטלקי. המלצרים לבושים בהתאם והאוכל חבל"ז. בערב, מחזמר, אחריו, ריקודים לצלילי תזמורת מהממת. הספינה החלה בהמשך מסעה הפעם אל סקאגוואי.

סקאגוואי


בבוקר לאחר ארוחה דשנה וקפה אנחנו יורדים מהספינה. רכבת ירוקה וארוכה ממתינה לנו על המסילה ממש מול לאוניה על הרציף. מאחד הקרונות המסומן כנגיש, מורד בלחיצת כפתור מעלון שמעלה אותנו אחד אחד בזריזות אל הרכבת המפוארת. כל אחד התמקם ליד חלון. מי שיכולו עברו למושב לישיבה ליד החלון. בקרון, שירותים גדולים נגישים.

הרכבת מתחילה בנסיעתה אל מעוז מחפשי הזהב שנמצא במעלה ההר בגובה 3000 רגל. לאורך 20 מייל. מדהים כיצד נבנו פסי הרכבת למרות הטרשים, האבנים הגדולות שבדרך ועוד מכשולים. רבים קפחו את חייהם בדרך. לזכרם, נבנה במקום גל עד עם דגלי המדינות מהן הגיעו הכורים שאבדו חייהם בהקמת המסילה. הדרך עולה במעלה ההר ומסביב נשקפים קרחונים ענקיים, תהומות עמוקים, מפלים שוצפים, נהרות בתחתית ההר. מנהרות דרכם עוברת הרכבת וגשרים ישנים כמו גם חדשים ועוד. ישנם מקומות בהם הרכבת עוברת ממש לצד הנהר. מצחיק שניתן לראות את הדגים הגדולים המשייטים במימי הנהר הצלולים. הרכבת מחוממת, מוגשת לנו שתיה חמה שבהחלט במקום. לא יורדים מהרכבת. את הדרך חזרה עושה הרכבת על אותה מסילה כך שרואים את שני צידי המסלול. אורך הטיול כ-שלוש וחצי שעות. שווה כל אגורה.

מפרץ הקרחונים

מפרץ הקרחונים

מפרץ הקרחונים

בערב האחרון לשייט, מתקיימת ארוחת ערב מיוחדת לסיום השייט. לאחר מכן מילוי מאות כוסות שמפניה כמניין הנוסעים. הליך מבוצע על ידי רבי מלצרים כאשר הם מוזגים את השמפניה מהכוס העליונה ומתמלאות שאר הכוסות. דבר שדורש מיומנות גדולה. הקהל מסביב לא מפסיק במחיאות כפיים עד שכל הכוסות מלאות. כל נוסע מקבל כוס שמפניה וכולם מרימים אותה יחד. לאחר מכן התזמורת מנגנת מוזיקה לריקודים והרחבה מתמלאת ברוקדים. צעירים כמבוגרים. הארוע מתמשך עד לשעות הקטנות של הבוקר.

בבוקר אנחנו נפרדים מסיפון 14 בו בילינו שעות רבות. כמו גם מהספינה ושבים לקרקע.

האוטובוס שממתין לנו באנקוראז היפה לוקח אותנו לוונקובר, משם לטיסה הביתה.
לאלבומים שלי
אלסקה3

לחלק שני
לחלקראשון

אלבום תמונות ראשון מאלסקה והרוקיס
אלבום תמונות שני מאלסקה והרוקיס
אלבום תמונות שלישי מאלסקה והרוקיס

אלסקה חלק שני של הטיול לרוקיס ואלסקה 14.08.2003

חלק שני של הטיול לרוקיס ואלסקה

וונקובר

וונקובר

14.08.2003

על המעבורת
על המעבורת
יציאה מהיר גאספאר ל-קמלונג, דרך כביש מספר 1 בגלל שריפות באזור לכיוון YOHOO
יוהו,

יוהו

חצינו את קולומביה הבריטית ליוהו , הפארק הלאומי. עברנו דרך מעבר הסוס הבועט (כך נראה צלע ההר) ראינו את מסילות הברזל עליהן נעות רכבות משא ששונה מסלולם אל תוך ההר כדי להקטין את השיפוע התלול לפחות ב- 5 מעלות.

ביקרנו בפארק יוהו ועיר הזהב GOLDEN CITY אגם מליגן המרהיב עשיר במפלים וגובל בקניון מליגן שיופיו לא פחות. מכאן נסענו ל4 פויט אולד OLD 4 POINT בקרנו במבנה ההיסטורי של הפארק TELLOWHEAD MUSIUM על הפוחלצים של בעלי החיים המקוריים שחיים במקום.

מגובה 900 מטר אלסקה

מגובה 900 מטר

מגובה 900 מטר אלסקה

גלישר SELCREAKE נהר קולומביה ומשם הגענו אל הרכבל שהניף אותנו לגובה 900 מטר לתצפית מדהימה מהר מלין שנמצא ליד נהר מלין, ממול הר בצורת ראש אדם מצד שני קולומביה הבריטית כאשר למטה אגם SHOWSWALK שהקפו 1500 ק"מ. לידו ICEFILD CENTER סכר רוזבלט ליד נהר קולומביה.
סכר רוזוולט
סכר רוזוולט
מעל מפגש השטן הרוקיס הקנדיים

מפגש הנהרות היל גייט מפגש השטן
מעל מפגש השטן הרוקיס הקנדיים

מעל מפגש השטן בכסאות גלגליםכפר אסקימואים

כפר אסקימואים ומוזיאון

סוגי סלמון
סוגי סלמון

סעדנו סלמון מעושן שכולם נהנו ממנו ומשם המשכנו לעיר וונקובר. היפהפייה. טילנו לאורך הטיילת, רחוב רובסון, הספרייה העירונית אצטדיון ההוקי המפורסם ועיגול הגלובוס שנשאר מתערוכת אקספו שהייתה בשנת 1986 .

חוויה לא קטנה הייתה ביקור במוזיאון האנתרופולוגי של וונקובר בו מצויות מסכות , חרבות מתקופות שונות כמו של עמים שונים, כלי נגינה. תכשיטים מכל העולם כמעט. מעניין ביותר.

המוזיאון האנטרופולוגי בוונקובר

המוזיאון האנטרופולוגי בוונקובר
במוזיאון האנטרופולוגי
מהמוזיאון עברנו את האקווריום הענק בו ראינו לווייתני בלוגה לבנים, במקום כמה מאות דגי ים שונים כולל שושני ים, אזור של פרפרים, צמחים רבגוניים בחממה מיוחד. ודגים מוזרים ביותר.

האקווריום בוונקובר

האקווריום בוונקובר
באקווריום בוונקובר כוכבי ים ושושנות ים

כאן עלינו שוב לתצפית אל עבר וונקובר, במקום אילוף בזים, דובי גריזלי, דובים שחורים, נשרים מקומיים, צמחיה מעניינת, ופסלי עץ שכל אחד עשוי מבול עץ שלם והמוטיב בעל חיים כמו נשר, גריזלי ואחרים. הפסלים בגובה שני מטר בערך מרשימים ביופיים ושמירתם בתנאי אקלים הקשים בהם הם נמצאים.

פסלי העץ

פסלי העץ הגבוהים

ירדנו מההר ופנינו לעבר מעבורת שלקחה אותנו אל האי ויקטוריה. בדרך עברנו אזור קיציליאנו המפואר והעשיר, לחוף האגם, שבעים הגענו לאי ויקטוריה שגולת הכותרת שלו הוא גן ורדים ענק על שם בוטשארט, שיסדה אותו. קיימים בפארק 5 גנים שונים ביניהם גן יפאני, איטלקי, אוטנטי ועוד. 50 גננים מטפלים בגן מידי יום החל מחמש בבוקר. הגן נפתח לציבור בסביבות שעה 10:00 ופתוח גם בלילה לאור נורות.

בוטשרד גארדנס

גני בוטשרד ליד וונקובר
גני בוטשרד וונקובר

שבנו לעיר וונקובר במעבורת מרחק של כ-40 דקות הפלגה בים, עייפים אבל מאושרים.

כאן עלינו אל הפרינסס, הספינה אתה ערכנו את הכרוז מוונקובר עד אנקוראז.
סלמון
סלמון

עוגת שוקולד על הספינה

עוגת שוקולד על סיפון הפרינסס
סוף חלק שני.

לחלק ראשון

לחלק שלישי

אלבום תמונות ראשון מאלסקה והרוקיס

אלבום תמונות שני מאלסקה והרוקיס
אלבום תמונות שלישי מאלסקה והרוקיס

(c )

אלסקה הטיול לרוקיס הקנדיים ואלסקה חלק 1 10.08.2003-28.08.2003

הטיול לרוקיס הקנדיים ואלסקה חלק ראשון 10.08.2003-28.08.2003

קומץ אנשים רתוקים לכיסאות גלגלים, שהטבע, טיולים מסעות אתגרים ועוד מחבר ביניהם, החליט לנסוע לטיול מאורגן לרוקיס הקנדיים ואלסקה.

החברה שבה נסענו עשתה הכנות מדוקדקות ביותר, דבר שסייע להצלחת הטיול מכל הבחינות.

נפגשנו כל אחד עם המלווה שלו בנמל התעופה בן גוריון בלילה שבין 9-10 לאוגוסט שמחים ומאושרים שהטיול יוצא לדרך.

לאחר כ-10 שעות טיסה הגענו לעיר קלגארי שהיא חלק משמורת טבע הכוללת 4 פארקים לאורך ולרוחב הרי הרוקיס הקנדיים. פארק בנף, ג`אספר, קוטני, ו-יוהו, שטח הפרקים משתרע על 22,000 ק"מ. העיר קלגארי התפרסמה באולימפיאדה בשנת 1988 . במקום מתגוררים
כ-750,000 תושבים. קאלגרי מהווה קרש קפיצה אל הרוקיס הקנדיים.

בשדה התעופה חיכה לנו אוטובוס עם מעלון הידראולי שהניף אותנו במהירות אל האוטובוס בעל החלונות הגדולים והמצוחצחים שהכין לנו נהגינו למסע המרתק,דון היקר!

וונקובר

וונקובר

עשינו סיור בעיר המוקפת בנהרות אגמים צמחיה ועוד השקפנו ממרומי הצוקים על נופים מהממים והגענו בלילה למלון 4 פויט לארוחת ערב ולינה.

מלון 4 הפינות

החדרים היו נגישים כולל הסביבה.

מכאן החל מסעינו לאורך אגמים, מפלים אין סוף בתוך שמורות קסומות עד לעיר בנף. נוף הכולל עצי לבנה, צפצפה, ארזים פרחים מסוגים שונים ליוו אותנו לאורך כל הדרך. עד שהגענו לאגם לואיז המרהיב שנקרא על שם לואיז שהיתה נשואה למושל קנדה,

הכניסה לפארק ג'ספר

כניסה ל-בנף נשיונאל פארק

שטנו באגם המרהיב בקאייקים, כאשר זרזיף של גשם מלווה אותנו.

המקום ערוך ונגיש לכיסאות גלגלים והממונים על המקום מסייעים בקלות יחסית להכנס אל הקאייק.

ממול, השקיף אלינו הר ויקטוריה, מלמעלה חגו שחפים לרוב והסנאים למטה,לא התביישו לבקש אגוזים מכף היד.

ממול נצפה גם הר כף הרגל של העורב על שום צורתו.גובהו כ-2000 מטר.

לא רחוק משם נמצאים קרחוני קולומביה
קרחון קולומביה

ואטאבאסקה, קרחון שמשתרע לאורך 16,000 ק"מ ועוביו כ-300 מטר. נחשב לשני בגודלו. מרהיב ביופיו. מגיע עד לאוקינוס האטלנטי וממשיך עד להדסון ריבר. מצד שני של האטבסקה, קרחון קולומביה.

סכר בהרי וונקובר

קו פרשת המים בשני מקומות אלו מתחלק לשלושה, קיימים רק 2 מקומות כאלו בעולם כולו. הקרחון זז כל הזמן והמים המלוחים של האוקינוס והמתוקים של הקרחון מתערבבים זה בזה ויוצרים שלל צבעים מרהיבים במים.

נהר פרייזר

בקרנו בפארק הלאומי של בנף, אגם הגשם, אגם מורין, אגם לואיז שנית.

אגם לואיז, משמש צומת ממנה יוצאים מספר כבישים שכל אחד מוביל למקומות שונים.

נסענו על דרך מספר 1 טרנס קנאדיאן היווי TRANCE CANADIEN HAYWAY

כאשר חצינו בדרך את נהר באו BOW המרשים, הכפרים הקטנים שלאורכו ושבנו למלון ללילה נוסף. ביום השני נסענו מערבה לאורך אגם פייטו PEYTO) )צפונה על כביש ICEFIELD לצומת ססקטצנוואן אל קרחון וילסון משם למוסקיטו קירק ולקרחון רגל העורב. CRAW FOOT GLICHER. אגם פיטו קרוס קנדה.כאן עלינו לקרחון ברכב מיוחד עם גלגלי ענק, הרכב מצוייד במעלון מיוחד ולקח את כולנו לירידה תלולה ביותר אל תחתית הקרחון, בדרך חצה תעלת מים כדי לנקות את הגלגלים מהבוץ לשם שמירת הלובן של הקרחון. ירדנו מהרכב אל הקרח והחוויה הייתה עילאית. זרקנו קרח האחד אל השני כאשר מתחתינו הקרח הכחלחל שמי שאיננו רואה אותו איננו מאמין שהוא תכול.

בהפתעה,התחיל לרדת שלג שהפך לברד קל לפרק זמן קצר, דבר שהגביר את החוויה המהממת. בצער רב עלינו חזרה לרכב שהחזיר אותנו למציאות.

מכאן נסענו אל מפלי אטאבסקה המרהיבים שמשאירים אותנו חסרי נשימה מרב יופי.

13 לחודש אוגוסט, נוסעים לאגם מלין לאורך הנהר עד לג`אספר.בדרך אנחנו מגלים בעלי חיים מקומיים כמו אלקELK בעל קרני הענק, קאיוטי, סנאי סלע, צבאים בעלי זנב לבן, מוס , עיזי ההר ועוד.

בדרך, נלחמים הליקופטרים ואחרים בכיבוי שרפות יער שפרצו בגלל יובש לא רגיל באיזור.

נסענו לאורך נהר מליגן עד שהגענו לרגלי הרכבל בג`אספר שמתנשא לגובה 900 מטר.

נגישות כמעט עד הקרחון והמים

71/2 דקות לקח לנו לעלות במעלה ההר לנקודת תצפית על הר מלין. ממולו הר סינגלס, הר בצורת ראש אדם, הר ויקטוריה, קרוס ברידג , הר הפירמידה וממול קולומביה הבריטית. נקודת תצפית מרשימה ביותר. והנגישות ראוייה לציון. כולל שרותים. הקהל במקום נתן לנו בכל מקום זכות מעבר ללא ניד עפעף. עוד נקודה ראויה לציון. ההתחשבות בזולת. כולל ילדים!

אגם לואיז מלמעלה

אגם לואיז מגובה 900 מטר

14.08.

יצאנו מג`אספר לקמלונגס שהינה עיר גדולה, קרחון קולומביה מלווה אותנו בדרך. נסענו על כביש מספר 1 נשיונאל פארק, חצינו לכיוון בריטיש קולומביה לכיוון יאהו, עברנו את מעבר הסוס הבועט נקודה בה עוברות רכבות רבות לתוך ההר כדי להקטין את השיפוע שעליהן לתמרן ב-5 מעלות בערך. עצרנו ביאהו במקום הנקרא גולדן סיטי, כאן הזזנו את השעון שעה אחת אחורנית. המשכנו להרי ה-סלקראק, גלישר פארק, מעבר רוגרפאס סנטר ובקרנו במוזיאון מקומי בו פוחלצים רבים של בעלי חיים מקומיים.

במוזיאון האנטרופולוגי בוונקובר

במוזיאון האנטרופולוגי בוונקובר

אגם SHOWS WALK שהיקפו 1500 ק"מ. משם שבנו למלון עיפים אך מרוצים.

הפרינסס עליה שטנו לאלסקה

חלק ראשון.
(C)


ויטנם 2002 2 חלק שני

חלק שני. 24.02.2002 – 07.02.200

יום חמישי 14.02.2002

לאחר ארוחת בוקר, אנחנו עוזבים את הלונג ביי בדרכינו חזרה להאנוי. הדרך שונה מזו שעברנו בדרך אל הלונג ביי. עצרנו בכפר הכדרים באט-טראנג, במעון למוגבלים שמייצרים עבודות יד מדהימות, בקרנו בפגודת קונפוציוס פגודת באט טאפ ,
הר סאם, איזור הר סאם נמצא בדלתא של נהר מקונג, שלושה ק"מ מהעיר הראשית ומרכז הסחר לגדות הנהר, צ`או דוק ולא רחוק מגבול קמבודיה במקום נוף מדהים, תלבושות מדהימות של התושבים במקום נוף מדהים, תלבושות מדהימות של התושבים בעיקר הנשים.
לקראת ערב הגענו חזרה להאנוי למלון הילטון הנוי אופרה עמוסי חוויות מהדרך. סעדנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

יום שישי 2002 15.02
יצאנו בטיסה להואה. הגענו לארוחת ערב במלון הילטון סייגון מורין. כאן חכתה לנו הפתעה מלכותית. כולנו הולבשנו בבגדי מלכות ממשי, ערכו אתנו טכס קצר כיאה לקיסר וקיסרית שנבחרו מהחבורה. משם הובלנו לחדר אוכל של הקיסר והקיסרית. על השולחן חיכו לנו מנות מפוארות ממיטב המסורת הויאטנמית. ברקע, מנגנים חמישה פרופסורים למוסיקה מהקונסרבטוריום המקומי, מוסיקה אוטנטית נפלאה בוירטואוזיות אמיתית! כולנו נפעמים מהמחווה וההופעה.

שבת 16.02.2002

סיור בהואה, עיר קטנה ושופעת ירוק, תעלות, אגמים ונהר הבושם אחד רחב ורדוד שחוצה את העיר לשניים. רק מעט מהבנים העתיקים נותרו במקום. אך הואה נחשבת לאתר חובה לכל מטייל בויטנאם. בהואה אתרים היסטוריים מעניינים ששוכנים בעיר ובסביבתה כיאה לבירה קיסרית. אין כמו מצודת קין טאן המרשימה מהמאה ה-19, שממנה שלטה שושלת נ`ווין על מרכז ויטנם ודרומה. בין החומות שאורכן מגיע ל-11 קילומטר. בתוך המבצר, שוכן המתחם המלכותי, שמורים בו אוצרות תרבות יקרי ערך, במקום נערכו אירועים רשמיים, כן נמצאת במקום "העיר הסגולה האסורה", שנועדה לשימושו הפרטי של המלך ונהרסה במהלך התקפת הטט ב-1968. מדרום להואה, שוכנים גם שבעת המאוזוליאומים המפוארים של קיסרי השושלת. בכל אחד מהם יש מקדש מרכזי, מצבת אבן גדולה וקבר מלכותי, לכל קיסר קבר המבטא את אופיו של הקבור במקום. אחד הידועים שבהם הוא קברו של מין מאנג, אנחנו יוצאים מהואה לשיט בספינה על נהר הבושם כדי לראות את המקדשים היפים ביותר במקום, מקדש הון צ`ן ובפגודת טיין מו שנחשבת לקדומה ביותר באזור. הגשם יורד והאדמה בוצית אבל אנחנו לא מוותרים. הדרך חזרה במכוניות ישר אל מרכזו של השוק בהואה. שוק הכרמל מתגמד ליד שפע אוצרות האדמה והים. עושר תבלינים, לוטוס, קנה סוכר דגים ועוד ואנחנו מוזהרים שלא להתפתות. המים מזוהמים מאוד. חל איסור אפילו לצחצח שינים במים מקומיים. בדרך חלק מאיתנו עלו על ריקשה מקומית לסיבוב. חזרה למלון, בדרך סעדנו ארוחת צהרים במסעדה מקומית בשם סוהו קפה היה מעולה. בקרנו במוזוליאום של טו דוק ועוד. ארוחת ערב הוגשה במלון המפואר הלונג פלזה הוטל, בחוף צ`י

יום ראשון 17.02.2002

אנחנו מדרימים ויוצאים לדאנאנג עיר הנמצאת בדרומה של ויטנם, לאחר שלוש שעות נסיעה במעברי הרים יפים ובדרכים בעלות נוף עוצר נשימה והגענו לכפר אומני פסלי האבן ועבודות יד. לא להפסיד. המשכנו משם לעיר העתיקה הוי-אן שהיתה בעבר עיר נמל חשובה ביותר במרכז ויטנם. העיר שומרת עד היום על סגנונות בניה הייחודיים לאותה תקופה. בקרנו במוזיאון התרבות, ברובע הסיני הייחודי והצצנו על הנמל. טיילנו על הטיילת היפה לרגלי הגולף של ים טאן קין שהחול בו לבן ביותר, רצועת החוף צרה אך מרשימה. אל החוף מובילות מדרגות כך שרק מי שיכלו ירדו אל החול והים, אל מפרץ הגולף הארוך שלא נגמר.

בערב הגענו למלון הוי אן ריוורסייד ריזורט המהמם. המלון בנוי ביתנים ביתנים ביניהם זורם נחל רחב מלא בצמחיה ועופות מים. גשרי עץ מחברים בין הביתנים. נירוונה אמיתית . זרימת המים, שקשוק הרוח בענפי העצים, קולות הציפורים והצפרדעים נשמעים מכל עבר והכל אמיתי. החדרים במלון גדולים בכניסה אליהם הותקנו רמפות שמצריכות דחיפה קלה. חסרה תמיכה בשרותים ובמקלחות אבל אפשר להסתדר. לאחר התארגנות, יורד הערב , בחושך בעזרת פנסים ואורות מרחוק, אנחנו מגיעים להופעת להקה מקומית ליד בריכת השחייה. משם אנחנו עוברים למסעדה המקומית לארוחה מצוינת, רק היתושים העיבו מעט על החגיגה.

יום שני 18.02.2002
לאחר ארוחת בוקר אנחנו יוצאים לשדה התעופה וטסים ל- הו צי מין סיטי, סייגון לשעבר. מכל פינה מציצים המגל והחרב ודגלים אדומים שבמרכזם כוכב זהב. העיר נקייה, בעלת כלכלה מפותחת ומתפתחת במהירות. המון תיירים. בעיקר מיפן סין ואחרים שבאים להתעניין בהשקעות במקום. ביקרנו ברובע הסיני במקום ששונה במעט מזה המצוי בחלק הצפוני של ויטנאם. שוכנו במלון קרבל המפואר. המלון נגיש למעט מעט פריטים שיתוקנו לאחר ביקורינו. מלון 5 כוכבים ממלון קרבל שמגיע לו 10 כוכבים בעיקר עבור היחס ועוד. שהינו במלון 4 לילות.

יום שלישי 19.02.2002

בקרנו במקדש קאו – דיי שנמצא באזור טיי-נין,


שמרכז בתוכו ארבע דתות דאו קאו, נצרות, בודהיזם קונפוציוס כאשר הדאו קאו היא המשלבת ביניהם. מהמקדש מרהיב ביופיו, משלב בתוכו צבעוניות רבה. ושלווה. לקח זמן עד שנכנסנו כולנו, לא הייתה דרך לעלות לקומה שניה לצפות מלמעלה, לשם הגיעו המלווים והתמונות מדברות בעד עצמן.


המשכנו למערות קוצ`י ,

קשה להעביר את במילים את ההרגשה. היה מאלף לראות את התחכום של הויטקונג בהגנה על עצמם בפני האמריקאים. שמענו הרצאה מאוד מעניינת על שהתרחש ממי שהיה בקרב, המרצה לקח אותנו אל תוך היערות הנגישים בחלקים החשובים, הוא הדגים בפנינו את כיסוי המעברים, ראינו את הבונקרים, את אמצעי הלחימה וסוגי המלכודות השונות שנמצאות במקום. מלכודות פשוטות אך מתוחכמות. היה קשה לצפות אבל בהחלט ביקור חובה.
חזרנו ל-הו צי מין סיטי ללינת לילה.

יום רביעי 20.02.2002

יצאנו לשייט באזור הדלתא של נהר המקונג שאורכו 4000 ק"מ ורוחבו במקומות רבים עד 2 ק"מ. הוא מגיע מסין, לאוס, קמבודיה, ויטנאם ועוד. בסופו, יוצר דלתא גדולה מאוד שבחלקה העליון משמשת לדייג וחלקה התחתון משמש יותר לספורט. באזור הדלתה מתגוררים יותר מ – 16 מיליון תושבים. השיט יוצא בדרך אל שלושת האייםהיי פונג,טוי סון,אי חד קרן, טאן לונג או אי הדרקון, הדרך עוברת בין מטעי פירות אקזוטיים, האי פונג וטוי סון אי החד-קרן, שהוא הגדול באיי האזור והדרך אליו עוברת בתעלות צרות שמשני צידי הגדות עץ קוקוס. עשינו הפסקה וירדנו אל אחד האיים שבדרך, האי מלא בעצי פרי וסוכות ענקיות לאכלוס תיירים. התכבדנו במעדני פרות שונים, שתיה ועוד. יש במקום ציפורים לרוב וגם גן חיות קטן. ממש גן עדן קטן. המשיכנו הלאה, אל בן טרה וקאי מון אל השווקים התוססים של בן טרה.
שני היובלים העיקריים של דלתת המקונג , טייֶן ג`יאנג והאו ג`יאנג , בין שני היובלים יש מעין אי, בו כמה יישובים כמו וין לונג מי טו, או סָה דק שבהם אפשר לבקר. לבקר גם בכפר פרחים. מכאן אפשר להמשיך אל העיר הגדולה, קאן טו שמשמשת מרכז למסחר ותחבורה. אל העיר קאן טו מגיעים במעבורת או דרך גשר קאן טו, העיר ידועה בעיקר בשווקים הצפים שלה. התושבים גרים בסירות. ארוחות ערב סעדנו במלון . הכרנו פירות חדשים כמו Tabudila. טבודילה Milky apple. רמבוטן שייך למשפחת הליצי , טעים פי כמה וכמה מהליצי. את פרי הדרקון שאכלנו בכמויות ניתן להשיג בסופרים בארץ.

יום חמישי 21.02.2002
יום אחרון לשהיתינו בויאטנם בקרנו במוזיאון היסטורי, בדואר היפה של סיגון, במוזיאון המלחמה המרשים שם מתקיימת תערוכה מתמדת של כלי מלחמה ששמשו את הלוחמים כולל מטוסים, תמונות ועוד. מכאן נסענו לסיור בשוק בן-תאן בו קיימים ארבעה שערים ראשיים, מאות חנויות ודוכני-מכירה ונמכרים בו מוצרים שונים. מכונה בויטנם "מסובין ועד זהב". המחירים זולים להפליא. עצה שימושית. אתם רואים משהוא שמצא חן בעיניכם, הורידו עד מחצית המחיר. קנו, כי לא תמצאו אותו דבר במקום אחר כמו שמקובל במקומות אחרים. למלון רקס אינני ממליצה להגיע. למרות הפאר. הארוחה עם המופע לא הצדיקו את שם המקום. בקרנו בבית מלאכה לייצור מוצרי לאקר ונשאר לנו מעט זמן חופשי לקניות בשווקים התוססים של סייגון. ארוחת ערב ולינה ב –הו צי מין סיטי .

יום שישי 22.02.2002

טסנו חזרה מויטנם לבנגקוק. שוב שוכנו במלון אמרי. משם יצאנו במיני וואנים לביקור בארמון המלך. ארמון ענקי בשטחו, אל חלק מהפגודות מובילות מדרגות שמנעו מאיתנו כניסה. אבל המלווים נכנסו וצלמו מה שמותר לצלם. כמות הפגודות גדולה מאוד והן מרשימות בעבודה האמנותית, בצבעוניות, בזהב שחלק מהפגודות בנויות , פסיפסים שנמצא בכל פינה. כל פגודה שונה מרעותה. כמו גם עצי הבונסאי מטופחים ועוד. לא להחמיץ. בקרנו בעוד מספר אתרים, ושבנו למלון. (על טיול לתאילנד כתבה נפרדת).

שבת 23.02.2002
יצאנו לסיבוב אחרון בבנגקוק. נסענו למרכז הקניות הגדול (ה-מול) המרכזי של בנגקוק. לא זול אבל חביב להסתובב בקומות הרבות.

יציאה חזרה הביתה. נחיתה בארץ ב-24.02.2004 .

שבנו מלאי חוויות מויטנם.
ממליצה לנסוע קודם לויטנם ורק לאחר מכן לסין למי שמתכנן.
והארה חשובה. לא לשתות מים אלא ממקור בטוח.
מוזמנים לאלבומים שלי

ויטנם 1 VITNAM
ויטנם 2 VITNAM

ויטנם 3 VITNAM
ויטנם 4 VITNAM

©